יחזקאל טרי נ' איילון חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התובע, יליד 28.2.65, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.7.05, כהולך רגל ע"י אוטובוס הנהוג ע"י הנתבע 2, המצוי בבעלות הנתבעת 3 והמבוטח ע"י הנתבעת 1. בין הצדדים אין מחלוקת בשאלת החבות וזו מתמקדת רק בגובה הנזק.

בכתב התביעה נטען כי האוטובוס דרס את רגלו השמאלית של התובע והוא פונה לבית החולים אסף הרופא. בחדר המיון אובחן התובע כסובל מריסוק של כף הרגל ומשברים, פגיעה קשה בכיסוי העורי ופגיעה בברך. התובע הועבר מיידית לחדר הניתוח שם עבר ניתוח לשחזור עמדת כף הרגל וקיבוע תוך לשדי. לאחר הניתוח טופל התובע באנטיביוטיקה לווריד והחל לקבל טיפולים בתא לחץ לשיקום הרקמה הרכה. התובע עבר גם ניתוח ארתרוסקופיה בברך וביום 31.7.05 שוחרר לביתו.

ביום 31.10.05 עבר התובע ניתוח תחת הרדמה מקומית לקיבוע שברים מטהטרסוסים וכריתה חלקית של אצבע 5 נמקית ברגל. רופאיו של התובע הורו לו להישאר עם רגל מורמת למשך שלושה חודשים נוספים. ביום 10.1.07 עבר התובע ארתרוסקופיה נוספת לברך שמאל והופנה להמשך טיפול פיזיותרפי ומעקב רופא מטפל. הותאמו לתובע נעליים מיוחדות ומדרסים. נטען כי מאז ועד היום משתמש התובע במשככי כאבים ומשתתף בטיפולי פיזיותרפיה וטיפולי רפואה משלימה. עד היום סובל התובע מהגבלת תנועה בכלל ובהליכה בפרט.

לכתב התביעה צורפה בקשה למינוי מומחים בתחומים האורטופדי, הכירורגי, הפלסטי, הנוירולוגי והרפואה התעסוקתית.

חוות הדעת האורטופדית:

הצדדים הסכימו על מינויו של ד"ר פייזר כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי. המומחה בדק את התובע ביום 13.12.07 וציין בחוות דעתו כי התובע עובד כאב בית במועצה אזורית.

באשר לאופי הפגיעה תאר המומחה כי התובע הגיע לבית החולים אסף הרופא ולפי הרישומים שם, סבל מחבלת מעיכה בכף רגל שמאל שהתבטאה בקילוף העור, בחלק הדורזלי של רגל שמאל, שבר פתוח באזור מפרק מטטרזו פלנגיאלי ראשון, פריקה של MTPI, שברים במפרק הליס פרנק, שברים של מטטרזים 2-3, פריקה של 4 MTPJ, שבר גליל מקורב אצבע 5 ושבר עצם הקובואיד משמאל. המומחה ממשיך ומתאר כי התובע הועבר ישירות לחדר ניתוח שם בוצעה החזרת השברים בכף הרגל וקיבוע עם תיילי קירשנר. לאחר הניתוח טופל התובע באנטיביוטיקה לווריד והוחל בטיפולי תא לחץ, בשל הפגיעה ברקמה הרכה. לאחר 12 ימי אשפוז, ביום 31.7.05, שוחרר התובע לביתו בהמלצה להימנע מדריכה על רגל שמאל והחלפת חבישות בכף הרגל. המשך הטיפול היה במסגרת מרפאות החוץ.

שישה שבועות לאחר פציעת התובע, הוצאו תיילי המתכת וזוהה נמק באצבע 5 בכף הרגל, שנחבש בפולידין. ביום 30.10.05 אושפז שוב התובע בבית החולים אסף הרופא בשל סימני אי חיבור של עצמות המסרק 3-2 וכן מלרדוקציה ונמק אצבע 5. באשפוזו בוצע קיבוע לשברי המטטרזים וכריתה חלקית של אצבע 5. כעבור יומיים, ביום 1.11.05, שוחרר התובע לביתו.

ביום 14.12.05 נבדק התובע במרפאת כף רגל והתיילים הוצאו. בצילום שבוצע עדיין לא נצפה איחוי מלא של מטטרזוס 3 והתובע הופנה לפיזיותרפיה. חודש מאוחר יותר החל התובע לדרוך על רגלו השמאלית הפצועה. ביום 16.2.06 נבדק במרפאת קופ"ח וד"ר מורוז מציין כי כשהחל לדרוך על הרגל הופיעו כאבים בברך שמאל.

בבדיקה שבוצעה לתובע, נמצאו דפורמציה של כף רגל שמאל, הגבלת תנועה, שינויים טרופיים של העור, טווח התנועה בברך היה 120-0, סימני לחמן ומגירה קדמית חיוביים, סימן PIVOT SHIFT חיובי, הופקה רגישות למישוש על פני הסדק הפירקי לטרלי. הרופא המטפל הפנה את התובע למרפאת ברכיים בבית החולים אסף הרופא.

ביום 5.4.06 הופנה התובע לפיזיותרפיה לשרירי כף רגל וברך שמאל. ביום 16.5.06 נבדק ע"י ד"ר גורדון מבית החולים אסף הרופא ונשלח לבדיקת MRI של הברך, שבוצעה ביום 2.7.06. הבדיקה הדגימה בצקת במשטח טיביאלי מדיאלי, רצועות צולבות תקינות וקרע הוריזונטלי בקרן אחורית של מיניסקוס מדיאלי. התובע עבר ביום 30.1.07 ארטרוסקופיה בבית החולים אסף הרופא, במהלכה בוצעה כריתה חלקית של המיניסקוס המדיאלי. התובע שהה בחופשת מחלה עד ליום 28.2.07.

התובע טען בפני המומחה כי במשך שנתיים ישב בביתו מובטל והחל לעבוד אך כחודשיים לפני בדיקתו אצל המומחה, כאשר עד חודש קודם לכן התהלך בעזרת מקל הליכה.

התובע התלונן על כאבים בקרסול שמאל ובאזור העצם הבולטת בחלק החיצוני של כף הרגל. עוד טען כי הוא מסוגל ללכת רק עם נעל מיוחדת ומדרסים. התלונן על תחושת לחץ בברך והצר על כך שאינו יכול לבצע מלאכות פיזיות בבית ובגינה. כמו כן, אמר התובע למומחה כי הוא מתבייש במראה כף הרגל ולכן הולך עם גרביים אפילו בביתו.

מעברו הרפואי ציין המומחה תאונת דרכים הקודמת בעשר שנים לזו הנדונה, ואשר בה נחבל התובע בראשו ובברכו השמאלית, אך לא נותרו בעיות בברך והוא חזר לעבודתו כמכונאי אוטובוסים.

בבדיקת התובע, התרשם המומחה כי הוא הולך בצליעה ניכרת כשהוא עם נעליים ובצליעה בולטת יותר על רגל שמאל כאשר הוא יחף. היקף ירך שמאל היה קטן בס"מ אחד לעומת ימין. התובע ציין תחושה לא נוחה למגע בגב כף רגל שמאל.

עוד צוינה צלקת ניתוחית באורך 9 ס"מ בגב כף רגל שמאל מעל הרווח בין מטטרזוס 2 ל-3 ופיגמנטציה/דיסקולורציה בשטח של 9X13 ס"מ בחלק גבי לטרלי של כף רגל שמאל. כן, צוין כי אצבע 5 חסרה. המומחה הוסיף כי התובע אינו מסוגל לעמוד על עקב או בהונות רגל שמאל ולא מסוגל לנתר על רגל שמאל, על אף שבימין הדבר אפשרי. צוינה הגבלה של כ-2/3 בתנועות סופינציה בכף רגל שמאל בהשוואה לימין, בליטה של מפרק מטטרזו פלנגיאלי ראשון בכף רגל שמאל, הלוקס ולגוס של °30 בין ציר מטטרזוס לאצבע ראשונה בהשוואה ל°15 מימין, בליטה פלנטרית של ראש מטטרזוס 4 רגישה. המומחה הוסיף כי הפרונציה קיימת בשתי הרגליים כאשר בשמאל יש מעט יותר חולשה.

בבדיקת ברך שמאל התרשם המומחה כי לא קיים נוזל, אודם, חום או נפיחות. קיימות צלקות זעירות בקושי נראות מארתרוסקופיה בקדמת ברך שמאל. יציבות שמורה לצדדים, מבחן מקמורי שלילי, יציבות קדמית אחורית תקינה, מבחני לחמן ומגירה תקינים ומבחן עכוב הפיקה שלילי.

לאחר שהמומחה פירט גם את תוצאות בדיקות דימות הוא תיאר בחלק הסיכום והמסקנות שבחוות דעתו - את הפגיעה כדלקמן:

"מדובר בגבר בן 42 שנפגע ביום 19.7.05 בתאונת דרכים כשכף רגלו השמאלית נדרסה ע"י אוטובוס. הוא נפל לאחור ופונה לבי"ח אסף הרופא. שם אובחנה חבלת מעיכה קשה בכף הרגל המאופיינת בשברים פתוחים ופריקות. הוא טופל באופן ניתוחי ובהמשך כשהחל לדרוך על הרגל זוהתה פגיעה בברך שמאל שאובחנה בהמשך כקרע במיניסקוס מדיאלי שטופל בארתרוסקופיה. כיום נותר עיוות בכף רגל שמאל הגורם לכאבים, פגיעה אסטטית וקושי בהליכה וכן מלחצים בברך שמאל."